סיום שנת הלימודים בקונסרבטוריון תל אביב

בילדותי למדתי מוסיקה. למשפחה קשת יום – הקדשת חלק מהשכר החודשי הזעום להשקעה בלימודי נגינה לילד בן חמש זה לא פשוט. מעיד על אמונה חזקה בחשיבות הקניית ידע מוסיקאלי לילד. ניגנתי על אקורדיאון. גם שרתי במקהלת בית הספר שלוש שנים. למדתי מוסיקה ונגינה קרוב ל 12 שנים וניגנתי עד סיום שרותי הצבאי. מאז הסתפקתי בעיקר בהאזנה למוסיקה – מכל הסוגים.

כאב לילדים קטנים אני נחשף שנית לנושא לימודי מוסיקה. מכיר בחשיבות הנושא ומוכן להשקיע בילדים הרבה בתחום.

אחייניתי, תרין , לומדת בקונסרבטוריון שברח' שטריקר בתל אביב. מוסד מוכר המפורסם גם בשל סדנאות האומן המדהימות הניתנות בו בכל קיץ.

יום שישי בצהרים, קונצרט סיום של מקהלת בת-קול, המבוססת על תלמידות פיתוח קול בקונסרבטוריון, בניצוחה של ענת מורג. בקהל רק המשפחות של הילדות / נערות שעל הבמה. קצת סבים וסבתות ההורים כמובן, הורים אחים ואחיות – חלק מהילדים שבקהל תינוקות ומעלה – כבר סופגים קצת מוסיקה אחרת…הארוע מרגש. חמש בוגרות המסיימות השנה וחברותיהן למקהלה, הצעירות יותר.

והפעם חידוש בקונצרט – כל מי שרצתה יכולה היתה להופיע גם סולו. וכך הן עולות אחת אחת, עומדות לבדן על הבמה ומלוות על ידי הפסנתרנית התומכת בשירתן. האזנו ל 15 סולניות . אחת אחת עלתה ורובן ביצעו שני שירים – אחד בשפה זרה (אנגלית, גרמנית, ספרדית) שפות בהן ישירו אם תתפרסמנה ותופענה ברחבי העולם, ושיר אחד בעברית. השירה נעימה לאוזן – כמובן שיש הבדלי איכויות ושירתן של אחדות מהנערות מעידה על פוטנציאל סולני שאם יטופח כראוי יש לו סיכוי להתמודד על המשבצת הפנוי שהשאירה אחריה מירה זכאי (אלט) או רחל יקר (סופראן). הקהל מתרגש מכל ביצוע, מוחא כפיים בהתלהבות. עילי בן ה 8 ואביגיל בת ה 5 היושבים לידי מרותקים להופעה רוב הזמן – פרט לציחקוקים היסטריים חרישיים, מעת לעת,  המלווים ב – שששש… שששש… לחוץ שלי ושל אחרים סביבנו.

הסיום שייך כולו לשירתן כמקהלה. כאן כבר משהו אחר . האיכות של מקהלת "בת-קול" הינה לעילה ולא לשוא נבחרות בנותיה שוב ושוב לשיר באופרה הישראלית,  במחזות, בקונצרטים עם הפילהרמונית – ועוד. שירת המקהלה (שעבורי הינה תמיד ארוע מרגש בצורה בלתי רגילה) מתעלה לרמה גבוהה מאד. והשבוע כבר יצאה המקהלה לכנס מקהלות בהולנד.

זה היה בילוי מסוג אחר לצהרי יום שישי בתל אביב. מהנה ומחנך כאחד. הזכיר לי שוב כאדם וכהורה את חשיבות המוסיקה בחיי ואת חדוות היצירה – להשתתף בביצוע יצירה מוסיקאלית כנגן או כחבר מקהלה – לחוש במוסיקה המתהווה סביבך ועוטפת אותך זו חווייה מדהימה שאנו חייבים לאפשר לילדנו גם אם לא יעסקו בכך בעתיד.

4 תגובות to “סיום שנת הלימודים בקונסרבטוריון תל אביב”

  1. גבי דרורי Says:

    כיוון שאני עם סעיף שמיעה [לקויה,של המלחמות] מוזיקה איננה תחום החוויות שלי.
    החלק היפה השני ,בתאור המוחשי שלך, היה – חווית ההורה מצד אחד,
    והמשקיף על המופעים והצופים, מצד שני.
    ריגש אותי והפליא אותי לראות שבגיל מעט מבוגר
    קיים דמיון כה גדול בין הורה ובין סבא.

  2. אתי בן זיו Says:

    היי שוקי יקר!
    היום, בעיר הקטנה, קז'ימיר, שעל גדות הויסלה, שמעתי צועני אחד מנגן בגיטרה ושר. חשבתי אולי ינגן קצת מוזיקה יהודית. הקשבתי. אבל לא, הוא ניגן משהו אחר. חבורה של צוענים עסקה שם בשלה, ורצתה בעיקר כסף. הוא כנראה ראה את העניין שלי בו, ונעמד וניגן לידי. ואני שתקתי. והאיש עורר בי אי נוחות. ושתקתי. אולי זה בגלל שקודם הייתי במה שנשאר מבניין בית הכנסת וחיפשתי משהו אחר. אולי בגלל שהצוענים בפולין, עדיין נרדפים, ומוכרחה לציין שהם גם קצת רודפים (שמרתי לעצמי את הארנק). איזה עולם?! איזה חיים?!
    איכשהו המוזיקה יכולה לרפא. דווקא חיפשתי כזאת, אבל היום היא הייתה זרה לי.

    שמחה שנהנת עם הילדים. מוזיקה חשובה לנשמה.

    יושבת עכשיו בורשה בצומת מלאת מלונות, רואה את הכביש ואת המכוניות, גם הטרמויין עובר בדיוקעכשיו באדום וצהוב מחושמל, ושמחה מאד לקרוא את החדשה הזו שקצת התיישנה.

    אגב, תגיד בבקשה למאיר שהספר עבר המרה, ומחכה לי כשאחזור…

  3. Idan Bchor Says:

    נחמד ומעניין לשוב ולקרוא אותך.

    … האם יש סיכוי להשלמה של הסאגה הפולנית?
    (שהרי מה פולני יותר מלהאנח על מכאובי העבר?)

  4. benziv Says:

    נו????

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: