אנחנו משפחה אחרת – ונולדה לנו בת

בשלושת השבועות האחרונים היינו עסוקים במשהו אחר לגמרי. שבועיים , חיכינו. הלידה התקרבה והלכה – וכל יום הרגיש כמו או טו טו….שלומית אמרה כל הזמן – בתקופה הזו עילי כבר היה בן שבוע – ובכל יום התקדמנו במנין הימים. נגמר לה והבנו אותה כולנו. הי חם ולח וכבד ומסורבל…..והקטנה לא החליטה עדיין לצאת. ביום רביעי בחצות , הגיע הטלפון משלולו…..הי שוקי, זהו זה….זזים. זינקנו , מאיר ואנוכי  ומיהרנו לביתה. נסענו להית החולים , נקלטנו, נרשמנו וקיבלנו את חדר הלידה מספר 1. עילי נולד בחדר 6 , לפני שש וחצי שנים…..

המילדת נכנסה והחלה את עבודה בצורה שקטה בטוחה ויסודית. מדי פעם הרימה את ראשה וסקרה אותנו. לאחר כרבע שעה אמרה לשלומית ולי – אני לא יודעת אם אתם זוכרים, אבל אני יילדתי את הבן הראשון שלכם ואני זוכרת אתכם מאז…. היינו בהלם ונזכרנו בחוויה ובתמונות שיש לנו מאז…..

לידה שניה – ואני כבר אבא קשיש. בן 57 ותינוקת בת יומה. ושלולו מוקפת אהבה רבה בלידה – וכולנו בחדר: המילדת ומאיר , בן זוגי לחיים – שהוא אבי הילדה הקטנה , ואמא של שלולו, שרה, וחברתה הטובה ביותר – בתי…..לארבעתנו נתנו להשאר בחדר הלידה ועשו עימנו חסד מופלא. היינו ביחד ברגע מאושר – כשאין עולם בחוץ והכל מתקדם בקצב מהיר. המוניטור מצפצף ושלולו צורחת ומבקשת הרדמה אפידוראלית. זה הרגע בו בחרתי להצהיר: אם את רוצה עוד ילד אז תגידי עכשיו. את התשובה שמעתם בוודאי במקום בו הייתם באותה עת….

וגם דרמה קטנה הייתה – כשהרופא המרדים סיים את ההכנה לאפידורל ונקרא לפתע בדחיפות למקרה חרום אצל יולדת שזו לה לידה רביעית…..ושלולו אומרת לו :לך, לך, אני יכולה עוד לחכות קצת – לך קודם אליה. מי שלא עבר צירי לידה כנראה שלא יבין את עוצמת הויתור.

ואחרי הלידה – כולנו מעבירים את דניאל הקטנה מיד ליד – מתבוננים משתאים בפלא הקטן שרק לפני 5 דקות היה עובר וכבר היא אדם. מקסימה ואהובה. ועילי הקטן – הגדול מתקשר לסלולארי שלי ממש באותו רגע – בשעה חמש בבוקר ומודיע לי שהוא כבר לבוש ומוכן ללכת לקייטנה. ורק בקשה אחת בפיו – שלא אספר לאף אחד מההורים של חבריו לכתה – כי הוא רוצה לעשות להם הפתעה…..

אנחנו משפחה אחרת, עם אבא ואמא ובן ועוד אבא ואותה אמא ובת – וסבא ושתי סבתות וחברים שהם כמו אחים ואחיות. שיימשך כמה שאפשר. תודה.