סיפורי שרות פולניים (אמיתיים)

חברת פולכארד הפולנית

אתמול, חנקו הדמעות את עיני. שלושה חודשים בלבד חלפו מאז הגשנו בקשה לחברת "פולכארד" לאפשר לנו לחייב כרטיסי אשראי של לקוחות במהלך שיחת טלפון, כזכור לקוראים הנאמנים, פולכארד הינה מונופול כרטיסי האשראי המספק שרותי סליקה בפולין. בתקופה שחלפה נדרשנו למלא את כל הטפסים רק פעמיים. הפעם השניה היתה לאחר שהסתבר לנו בשיחת טלפון מודאגת שלנו אליהם אחרי כשישה שבועות מההגשה הראשונה שכל המסמכים ששלחנו אכן הגיעו ליעדם, אבל אבדו היכן שהוא.

חברת יו פי אס הפולנית

לפני 3 חודשים שלחנו באמצעות יו פי אס בפולין משלוח ללקוח שלנו. המשלוח ניזוק – חלק מהמוצרים נשברו. הלקוח שהודיע לנו על כך מיידית קיבל מאיתנו למחרת (במשלוח אקספרס)  מוצרים חלופיים + התנצלות + כמה צ'ופרים. במקביל הודענו על התקלה למנהל האזורי בקרקוב , עימו אנחנו בקשרי עבודה מזה שנה – שלחנו דרכם כמה עשרות משלוחים עד עתה…..ציינו גם שזו הפעם השנייה שזה קורה ובעבר פיצינו את הלקוח שלנו ואף לא פנינו אליהם בתלונה. הפעם צרפנו גם תמונות שצילם הלקוח שלנו של המוצרים שניזוקו. שמחים וטובי לב העברו כאמור את תלונתנו למנהל האזורי בקרקוב וביקשנו פיצוי במחיר. המנהל ההמום – היתה זו התלונה הראשונה שהגיע אליו בשנת 2007 – הודיענו שאינו מוסמך לטפל בה והעביר את הטיפול להנהלה בוורשה. אנחנו מצידנו , עצרנו את התשלום והודענו להם שעד שאין פיצוי – אין תשלום על המשלוח – וכמו כן אנו מפסיקים לעבוד איתם ועוברים זמנית, לחברה מתחרה. בהנהלת יו פי אס פרצה מהומה  (סתאאאאאם…..איש לא ממש מתרגש). ביקשו שנמלא שוב את כל המסמכים שכבר מילאנו לבקשת מנהל האזור ושנצרף בבקשה שוב את התמונות כי כל המסמכים הגיעו אליהם, אבל הלכו לאיבוד. מאז ועד עתה אנו משוחחים מעת לעת בטלפון. הם דיברו גם ישירות עם הלקוח שלנו – וביקשו גם ממנו למלא מסמכים . אנחנו נהנים משרותי חברה קטנה ונחמדה שהמטה שלה שוכן מרחק 50 מטר מהמשרד שלנו – ונהנים. עדיין אין פיצוי והחוב ל יו פי אס בעינו עומד. למי אכפת?

מסקנה ראשונית עד כאן – חייבים למצוא דרך שהמסמכים שהגיעו , לא יילכו לאיבוד.

חברת עמילות המכס איתה אנחנו עובדים הודיעה לנו שהמכס שיחרר את הסחורה שלנו. הקונטיינר ממתין בגדיניה (עיר ההנמל הצמודה לגדנסק המפורסמת – בצפון פולין) וייקח כמה ימים עד שייצא בדרכו אלינו כי בפולין חסרים כרגע נהגי משאיות. כולם עזבו ונסעו לעבוד באירופה (אני נשבע חגיגית, אלה הנימוקים הניתנים לנו בשיא הרצינות). לא לדאוג, הסחורה תגיע בעיכוב של ימים אחדים – פרט קטן אחד….אנחנו נצטרך לשלם על ימי ההמתנה בנמל , לא חברת ההובלה….זו מסורת של שרות אצלם.

אני ממתין בתור לקופה בחנות של רשת "זארה" בקניון החדיש והמפואר ביותר בקרקוב. בידי שימלה שרכשתי במתנה לידידה בישראל. בדיוק כשהגעתי לראש התור, נגשה מנהלת המשמרת המטופחת והחלה לדבר עם הקופאית שלי (למעשה הקופאית שעמדה לשרת אותי וכבר ניכסתי לעצמי). המתנתי דקה ועוד דקה והתחלתי לגלות סימני קוצר רוח. פנתה אלי המנהלת ואמרה לי משהו בפולנית. עניתי לה באנגלית שאני תייר וממתין לשלם. בנון שלנטיות הפנתה אותי, עדיין בפולנית, לתור אחר לקופה אחרת. ופנתה להמשיך לדבר עם המוכרת. בדממה שנוצרה בחנות שמעתי את עצמי אומר לה באנגלית , את דעתי עליה כמנהלת וכנותנת שרות וכמודל לעובדיה (אולי דיברתי קצת בקול רם – ויתכן שחלק מהנוכחים גם הבינו אותי) וניגשתי לשלם בקופה אחרת…. הייתי חייב את השמלה הזאת שמתאימה נפלא לשלומית.

מדינה שאזרחיה לא מעיזים לעמוד על זכותם לקבל שרות – ומקבלים בתמורה בדיוק את מה שמגיע להם. שרות מסורתי ואיכותי במובן הקומוניסטי של המילה.