פולין קאתולית מאד. ובתוך העולם הדתי הזה שהוציא מתוכו את האפיפיור הקודם, פועלת קהילה פרוטסטנטית קטנה ומלוכדת. הוזמנתי לתפילת יום ראשון בקהילה קטנה ואוהבת ישראל זו. רבים מהם נפגשים בימי שישי /שבת בחוגי בית קטנים, לקריאת תנ"ך ושיחות על ישראל. נכנסנו לאולם שנשכר לתפילות יום ראשון , משום שבית התפילה שלהם צר מלהכיל את הבאים. אחרנו בכמה דקות ומצאנו את הנוכחים, משפחות משפחות, כבר עומדים ושרים שירה בציבור…..
האולם נראה כמו בית ההסתדרות השכונתי של פעם. מלבני עם במה קטנה. על הקיר מוקרנות מילות השירים – שירי דת. על הבמה תזמורת קטנה: נגן גיטרה מבוגר עם קול מקסים . לידו זמרת. לצידם כנרת, מאחור מתופף על טמבורין – ובפינה מאחורי אורגן חשמלי קטן – הפסטור של הקהילה.
מתוך שעתיים של מפגש הבוקר – שני שליש הם שירה בציבור. הפרוטסטנטים מאמינים בתפילה אישית. אין להם צורך במתווך בינם לאל. בשלב מסויים מפסיקים לשיר. אחד מנציגי הקהל מקריא פרק תהילים. לאחר מכן ממשיכים לשיר עד ששוב מפסיקים לרגע, מברכים את הילדים היוצאים לשעה וחצי לבי"ס של יום ראשון – באותו מבנה. יותר עבודה של הקטנים עם גננות ומורות על מנת שלא יפריעו בהמשך הטקס עת תפקע סבלנותם. השיר הסוגר את מחרוזת שירי הבוקר הינו לתדהמתי – הללויה של להקת חלב ודבש – בתרגום פולני . כל האולם שר בלהט. לזה גם אני הצטרפתי בעברית כמובן. השירה כל העת, בעמידה. לאחר מכן מתיישבים והפסטור נושא דרשה – והפעם על החשיבות של הדיאלוג הישיר בין האדם לאל. קצת ארוך לטעמי וקצת חוזר על עצמו (קיבלתי תרגום סימולטאני של הדרשה) אבל עממי לבבי ונעים לאוזן. דגש רב ניתן לבקשת עזרה מהאל בעת מחלה – כנראה שזה מדבר אל כל אחד…..הרקע, סיפורה של האשה שנגעה בציצית של ישו בעת ביקורו בכנרת. הפרשנות של הפסטור מעניינת ואקטואלית מאד. בסיום מתבקשים אנשים מהקהילה שיש להם בעיה בריאותית לגשת לקרבת הבמה. חברים מהקהילה חוברים אליהם ועושים להם הילינג המלווה בתפילה שקטה. זו חווייה מיוחדת במינה. מלכדת את האנשים בשקט ובאהבה. אין פרצי רגשות ואין זעקות "החלמתי" רק אהבה ותודה. זה היה חלק מרגש ואחר. הילדים חוזרים לאולם רק בתום החלק הזה. שיר אחרון כמה מילות פרידה והודעות לקהילה – וזהו. בלי גלימות, בלי נוצצים, ללא עוגב ומדונות וקטורת, גם בלי ספר תורה וציציות וטליטות – רק ספר תנ"ך רגיל ביד, בגדים פשוטים אנשים פשוטים, תפילה פשוטה. ביחד. .
נובמבר 5, 2007 ב- 11:05 am |
שוקי !?!? … מה לך ולקהילה הפרוטסטנטית ?!?! האם הברית של ינון אליה שלום עמיר גרמה לך לפקפק ביהדות ולחפש מפלט בקהילה הפרוטסטנטית? ועוד בניכר, בפולין?
תגיד, האם גם בקהילה הפרוטסטנטית יש תהליך "גיור"? … 😉
נובמבר 8, 2007 ב- 9:05 pm |
שוקי אם זה נגע בך ,תאר לך כמה זה נוגע בהם.
אני כיליד בני ברק הייתי פעם ב"טיש" אצל הרבי בשבת אחה"צ והתאור שלך הזכיר לי את אותה שבת.
נובמבר 8, 2007 ב- 11:17 pm |
רק הגילוי הזה שאתה גבי יליד בני ברק – היה שווה את כל הכתיבה הזאת…נראת לי תמיד דור שלישי של קיבוצניקים…שמחתי לגילוי.
נובמבר 9, 2007 ב- 11:26 am |
שוקי לשם הגילוי הנכון או איך שזה נקרא ,
אני לא חוזר בתשובה או בשאלה ,כבר בכיתה א' בבית הספר הממלכתי דתי בבני ברק העמדתי פנים שאני מתפלל.מה שאני אוהב ביהדות זה את העומק והיקף החכמה
שהצטברה עם השנים.וכשאני פוגש אנשים תמימים ומאמינים באמת אני מכבד אותם על האיטגריטי וההרמוניה בה הם חיים.
נובמבר 10, 2007 ב- 3:40 pm |
נפלה עליך אהבה גדולה, פולניה נכנסת לורידים?
איכשהו, אפילו כשאני קוראת את החויה הנעימה הזו – אני מרגישה התנגדות. ההורים שלי היו פולנים. החיים שלי הושפעו מהם, ולא דווקא לטובה…
אגב, כשחליתי, הלכתי להתפלל בבית הכנסת של הקהילה הרפורמית. זה היה ביום כיפור של 2003. עליתי אז לתורה וביקשתי מאלהים – החלמה. התהליך היה שקט, נעים, משתף ללא חשיפה מיותרת ועוד. התאים לי.