זכור לי מקרה בילדותי, בו קיבלתי מאבי ז"ל במתנה את כובע הגרב הישן שלו. היה זה בשנות החמישים והייתי גאה מאד לחבוש כובע חאקי דו קצוותי זה – שכשהסרתי מראשי – נראה כמין שרוול ארוך או צעיף….ולמה נזכרתי בזה דווקא עכשיו? בגלל הטראאם של הבוקר. פולין ארץ קרה. מה לעשות. כבר היום נערם שלג בגבה 25 סנטימטר ברחובות קרקוב – והטמפרטורה הלילה צפויה להיות בסביבות מינוס ארבע מעלות…אז מה עניין שמיטה להר סיני? בארץ קרה כפולין, כולם חובשים כובע. לא יוצאים מהבית ללא כובע, כולל עבדכם הנאמן. שכן ללא כובע הכל קופא…. אפילו…האזניים. והטראאם של הבוקר – מה אגיד לכם… חגיגה של כובעים. סימפוניה של צבעים…. אוטוסטראדה של יצירתיות מתפרצת….שבפולין כנראה ממצה את עצמה כאן.
נתחיל בנשים גבוהות, עם מעיל ארוך ארוך – שלהן מגבעת לבד – ממש גרטה גרבו, שולים רחבים רחבים, קצת שמוטה על הצד. לחלקן החלק האחורי זקוף בנון שלאנטיות כלפי מעלה. אחריהן חובשי הבארטים למיניהם….גברים ונשים כאחד. חלקם מעור וחלקם מבד, חלקם משוך לפנים וחלקם – על הצד. ברטים צמודים לקרקפת וברטים תפוחים להכיל רעמת שיער. והצבעים נעים בין חום ושחור לבז' וסגלגל ואפור (הרבה אפור). וכאן מתחיל מצעד חובשי כובעי הצמר. חלקם, זה ברור , נסרגו ביד אוהבת – קצת רשלני, דילוגים על עין פה ושם , איזו דוגמה חביבה – ולפעמים גם פומפון על קצה הפדחת. גברתנים צעירים עולים ולראשם כובע גרב קנוי, צמוד צמוד כאילו ממתין להישלף ולצנוח לכיס – מתנצל על עצם קיומו. אחרים , מציגים מותגי יוקרה לראוה מוצנעת חלקית, אנחנו אמנם "הוגו בוס" אבל נועדנו רק לחמם… ב 99 דולר ליחידה. כובעים סרוגים במכונה – אולי כבר תוצרת סין, מציגים סביבם דוגמה של פתיתי שלג לבנים…נראה שיחזיקו מעמד בקושי עד סוף העונה. מעת לעת עולה בן תשחורת , מעל כובע קסקט של הינקיס חובש כובע גרב. הקסקט מסתיר את עיניו לחלוטין ומאלץ אותו להרים את ראשו באלכסון על מנת לראות משהו מלפנים. כאמור הרבה חום ושחור וירוק ואדןם וכחול ואף לבן. נעים לקצב תקתוק הגלגלים – ומקפצים עם כל שיהוק של הפסים.
היפה מכולן עלתה בסערה. לראשה כובע צמר ורוד ואליו צמודה מרגנית סרוגה – לבנה צהובה. נדמה לי שמכולם היא הייתה גם היחידה שאיך שהוא חייכה…וגם הותירה אחריה עננת בושם נעים – קלילה. בגללה כתבתי את הפוסט.
חצי שעה בדיוק , אורכת הנסיעה , הפרצופים שותקים רציניים, אינם מודעים לשמחת הכובעים.