Archive for נובמבר, 2007

כובע הגרב המפורסם

נובמבר 16, 2007

זכור לי מקרה בילדותי, בו קיבלתי מאבי ז"ל במתנה את כובע הגרב הישן שלו. היה זה בשנות החמישים והייתי גאה מאד לחבוש כובע חאקי דו קצוותי זה – שכשהסרתי מראשי – נראה כמין שרוול ארוך או צעיף….ולמה נזכרתי בזה דווקא עכשיו? בגלל הטראאם של הבוקר. פולין ארץ קרה. מה לעשות. כבר היום נערם שלג בגבה 25 סנטימטר ברחובות קרקוב – והטמפרטורה הלילה צפויה להיות בסביבות מינוס ארבע מעלות…אז מה עניין שמיטה להר סיני? בארץ קרה כפולין, כולם חובשים כובע. לא יוצאים מהבית ללא כובע, כולל  עבדכם הנאמן. שכן ללא כובע הכל קופא…. אפילו…האזניים. והטראאם של הבוקר – מה אגיד לכם… חגיגה של כובעים. סימפוניה של צבעים…. אוטוסטראדה של יצירתיות מתפרצת….שבפולין כנראה ממצה את עצמה כאן.

נתחיל בנשים גבוהות, עם מעיל ארוך ארוך – שלהן  מגבעת לבד – ממש גרטה גרבו, שולים רחבים רחבים, קצת שמוטה על הצד. לחלקן החלק האחורי זקוף בנון שלאנטיות כלפי מעלה. אחריהן חובשי הבארטים למיניהם….גברים ונשים כאחד. חלקם מעור וחלקם מבד, חלקם משוך לפנים וחלקם – על הצד. ברטים צמודים לקרקפת וברטים תפוחים להכיל רעמת שיער. והצבעים נעים בין חום ושחור לבז' וסגלגל ואפור (הרבה אפור). וכאן מתחיל מצעד חובשי כובעי הצמר. חלקם, זה ברור , נסרגו ביד אוהבת – קצת רשלני, דילוגים על עין פה ושם , איזו דוגמה חביבה – ולפעמים גם פומפון על קצה הפדחת. גברתנים צעירים עולים ולראשם כובע גרב קנוי, צמוד צמוד כאילו ממתין להישלף ולצנוח לכיס – מתנצל על עצם קיומו. אחרים , מציגים מותגי יוקרה לראוה מוצנעת חלקית, אנחנו אמנם "הוגו בוס" אבל נועדנו רק לחמם… ב 99 דולר ליחידה. כובעים סרוגים במכונה – אולי כבר תוצרת סין, מציגים סביבם דוגמה של פתיתי שלג לבנים…נראה שיחזיקו מעמד בקושי עד סוף העונה. מעת לעת עולה בן תשחורת , מעל כובע קסקט של הינקיס חובש כובע גרב. הקסקט מסתיר את עיניו לחלוטין ומאלץ אותו להרים את ראשו באלכסון על מנת לראות משהו מלפנים. כאמור הרבה חום ושחור וירוק ואדןם וכחול ואף לבן. נעים לקצב תקתוק הגלגלים – ומקפצים עם כל שיהוק של הפסים.

 היפה מכולן עלתה בסערה. לראשה כובע צמר ורוד ואליו צמודה מרגנית סרוגה – לבנה צהובה. נדמה לי שמכולם היא הייתה גם היחידה שאיך שהוא חייכה…וגם הותירה אחריה עננת בושם נעים – קלילה. בגללה כתבתי את הפוסט.

חצי שעה בדיוק , אורכת הנסיעה , הפרצופים שותקים רציניים, אינם מודעים לשמחת הכובעים.

תפילת יום ראשון בקהילה פרוטסטנטית

נובמבר 5, 2007

פולין קאתולית מאד. ובתוך העולם הדתי הזה שהוציא מתוכו את האפיפיור הקודם, פועלת קהילה פרוטסטנטית קטנה ומלוכדת. הוזמנתי לתפילת יום ראשון בקהילה קטנה ואוהבת ישראל זו. רבים מהם נפגשים בימי שישי /שבת בחוגי בית קטנים, לקריאת תנ"ך ושיחות על ישראל. נכנסנו לאולם שנשכר לתפילות יום ראשון , משום שבית התפילה שלהם צר מלהכיל את הבאים. אחרנו בכמה דקות ומצאנו את הנוכחים, משפחות משפחות, כבר עומדים ושרים שירה בציבור…..

האולם נראה כמו בית ההסתדרות השכונתי של פעם. מלבני עם במה קטנה. על הקיר מוקרנות מילות השירים – שירי דת. על הבמה תזמורת קטנה: נגן גיטרה מבוגר עם קול מקסים . לידו זמרת. לצידם כנרת, מאחור מתופף על טמבורין – ובפינה מאחורי אורגן חשמלי קטן – הפסטור של הקהילה.

מתוך שעתיים של מפגש הבוקר – שני שליש הם שירה בציבור. הפרוטסטנטים מאמינים בתפילה אישית. אין להם צורך במתווך בינם לאל. בשלב מסויים מפסיקים לשיר. אחד מנציגי הקהל מקריא פרק תהילים.  לאחר מכן ממשיכים לשיר עד ששוב מפסיקים לרגע, מברכים את הילדים היוצאים לשעה וחצי לבי"ס של יום ראשון – באותו מבנה. יותר עבודה של הקטנים עם גננות ומורות על מנת שלא יפריעו בהמשך הטקס עת תפקע סבלנותם. השיר הסוגר את מחרוזת שירי הבוקר הינו לתדהמתי – הללויה של להקת חלב ודבש – בתרגום פולני . כל האולם שר בלהט. לזה גם אני הצטרפתי בעברית כמובן. השירה כל העת, בעמידה. לאחר מכן מתיישבים והפסטור נושא דרשה – והפעם על החשיבות של הדיאלוג הישיר בין האדם לאל. קצת ארוך לטעמי וקצת חוזר על עצמו (קיבלתי תרגום סימולטאני של הדרשה) אבל עממי לבבי ונעים לאוזן. דגש רב ניתן לבקשת עזרה מהאל בעת מחלה – כנראה שזה מדבר אל כל אחד…..הרקע, סיפורה של האשה שנגעה בציצית של ישו בעת ביקורו בכנרת. הפרשנות של הפסטור מעניינת ואקטואלית מאד. בסיום מתבקשים אנשים מהקהילה שיש להם בעיה בריאותית לגשת לקרבת הבמה. חברים מהקהילה חוברים אליהם ועושים להם הילינג המלווה בתפילה שקטה. זו חווייה מיוחדת במינה. מלכדת את האנשים בשקט ובאהבה. אין פרצי רגשות ואין זעקות "החלמתי" רק אהבה ותודה. זה היה חלק מרגש ואחר. הילדים חוזרים לאולם רק בתום החלק הזה. שיר אחרון כמה מילות פרידה והודעות לקהילה – וזהו. בלי גלימות, בלי נוצצים, ללא עוגב ומדונות וקטורת, גם בלי ספר תורה וציציות וטליטות – רק ספר תנ"ך רגיל ביד, בגדים פשוטים אנשים פשוטים, תפילה פשוטה. ביחד. .