הגעתי לפולין לפני קצת למעלה משנה. נלהב כולי לעשות עסקים במדינה , כך אומרים, שקצב ההתפתחות הכלכלית שלה הינו המהיר באירופה… פולין , הילדה הרעה של השוק המשותף המונהגת על ידי תאומים. האחד – הנשיא והשני ראש הממשלה. הבדיחות עליהם ועל האמא שלהם, נו טוב רק מי שמבין פולנית יוכל להבין. מה שמביא אותי לההלם התרבותי הראשוני – השפה. כצבר בריא ושמנמן ידעתי תמיד שפולנית היא שפה של אנשים זקנים . בעיקר בלונדיניות מבוגרות מאד עם תסרוקת דמויית כד קטן מסובבת מהחזית לאחור ובאלכסון, מרוססת היטב בספריי – ולצידן גברים קצרי קומה ושתקנים בדרך כלל. הגיל הממוצע רק הולך ועולה. והנה פולין הפלא ופלא: מדינה שלמה מפטפטת פולנית מינקות ועד גבורות, מבלי להתבלבל. מרבית הפולנים חושבים שפולנית היא השפה היחידה הקיימת בעולם. חלקם , בעיקר אלו ששפר גורלם ויצאו לעבוד בחו"ל בתקופת הקיץ – מפטפטים מעט מאד אנגלית (מי שעבדו באירלנד או אנגליה ) או קצת גרמנית וזהו. אפילו רוסית בקושי מדברים כאן. חווייה בלתי נשכחת מבחינתי היא לראות סרט אקשן כגון מת לחיות או גברים בשחור – בטלביזיה הפולנית….. על רקע הסרט והדיבור בשפת המקור – שהווליום שלהם מונמך, מספר קריין פולני מבוגר וחביב, ערב ערב , מה קורה עכשיו על המסך. ההוא אמר כך והשני אומר כך, והיא משתעלת, והם אומרים שהם מאד אוהבים …הכל באותו קול מונוטוני, שכן אסור לו חלילה להראות מעורבות רגשית. כל סדרות הטלביזיה המשובחות זוכות מצידו לאותו טיפול…נראה לי האיש העסוק ביותר בפולין. חייב לפגוש אותו וללחוץ את ידו פעם. בשבועיים הראשונים לשהותי כאן, ואחרי שהתחלתי לקחת שעורי פולנית אצל העוזרת הפולניה החביבה שלי לשעבר, בתל אביב הגעתי להחלטה הראשונה השגויה שלי בפולין. החלטתי שלעולם לא אצליח לדבר את השפה הנוראית הזאת. אני מקשקש בלי בושה חמש שפות ובכל פעם אני נשבע שארשם לקורס פולנית קצר כאן בקרקוב אבל לא בנסיעה הנוכחית. ומאז אני נעזר בעובדים שלי לתרגום – ובעיקר במרטינה, אותה אני לוקח איתי לפגישות עיסקיות המתנהלות בעיקר בפולנית ומעט באנגלית. מצריך תדרוך לפני ותחקיר במהלך ואחרי הפגישה…אבל איך נאמר בפוסט של אתי בן זיו – כל כך הרבה מידע עובר שלא דרך המלל עצמו – כך שאני מבין לפעמים לא רע מה נאמר….כמובן לעיתים מפספס בגדול. אז מה עושים??? אני באמת חייב חייב חייב ללמוד לדבר פולנית.
בפוסט הבא אכתוב על ההלם התרבותי השני: ההתייחסות למושג הזמן – ולזמן עצמו…..
אוגוסט 20, 2007 ב- 10:51 am |
מדהים מה שכתבת ביחס לשפה. ככה גם אני חשבתי פעם לגבי הגרמנית
עד שהבנתי שבמקום ששם חיים אנשים – גם השפה חיה וכולם מדברים אותה. יונקים אותה עם חלב אמם.
נראה לי שמחסום לימוד השפה הוא לא רק טכני
לימוד השפה זה אומר משהו על ההטמעות שלך במקום.
אולי אתה עוד מנסה להיות ולא להיות. שייך ולא שייך…
אוגוסט 21, 2007 ב- 7:30 pm |
חשבתי שאתה דובר פולנית מהבית
עם אמא בעלת בננה מאחור ובאלכסון והרבה ריח ספריי ,ואבא לצידה.
איזה אומץ לקפול לארץ אחרת ככה…………….
בהצלחות .
אוגוסט 22, 2007 ב- 8:29 pm |
וזאת עליך לדעת ממי ששורשיה נעוצים בפולין:
חלק מהאנשים שתיארת, אכן חיו והתקיימו בארץ, ושיא הלעג להם בא לידי ביטוי במופעים של בז'ז'ינסקה וחברותיה.
אבל החלק הגדול של העולים הפולנים לא נראו כך. למשל, אלה שבאו מחוץ לורשה. הן לא היו בלונדינות והם לא היו קצרי קומה.
אימי הביולוגית לא ענתה לקטגוריה הזו וגם לא אימי החורגת, שממש לא סבלה אותן והייתה אומרת עליהן בלעג "פאני פרושה". אבי היה גבוה, ולא שותק.
בקריית חיים היו רבים מהם שהיו קומוניסטים טרוטי בגדים בלי ספרי ובלי סירים. ואלה המהודרים יותר היו סוציאליסטים וגם הם לא ענו לקריטריונים הנ"ל…
אבל בסה"כ אנחנו מדברים בסטריאוטיפים, הלא כן?
בארץ יש לנו שפע של כאלה: לגבי תימנים, עיראקים, רומנים, גרוזינים, רוסים ועוד ועוד. ולכולם יש על כולם.
אני דווקא שמחה שאתה מגלה את כל הפולנים, החל מינקותם והלאה, וכן את העובדה שאין להם סירים על הראש… זה טוב מאד.
בשביל זה צריך להגיע למקומות שונים בעולם, ולגלות את האמת.
ואם ויסלבה פולניה, ולה אולי יש בכל זאת קצת סיר – אני מוכנה להיות פולניה!
גילוי ובילוי נעים!